עלול לחטא וא"כ אין סופה להתקיים והנה גם הם בסכנה גדולה וע"כ נזדעזעו ועל זאת הודיעם הוא ית' כי לא מחשבותיהם מחשבותיו ית' והם לא ירדו לעומקן של דברים כי מה שישראל רצו להיות בבחי' אינו מצווה ועושה לא מפני שיראו לנפשם שהאדם עלול לחטא ולא יוכלו לעמוד נגד היצה"ר. והראם הוא ית' כי לא כן הדברים כי בטוחים וסמוכים כי הם בני אברהם יצחק ויעקב בטוחים בעזר אלהי כי לא יעזבנו בידו. רק דעתם היה כי טוב להם לעבוד הבורא ב"ה אם הם אינם מצווים ועושים כי אז עובדים את הבורא רק מאהבה בלי שום פניה לתקות שכר ולא מיראת עונש והוא תכלית הנרצה לפניו ית' וע"כ היו סבורים שדרך זה טוב להם ולזרעם: אכן הוא ית' הורה לעם ישראל שאין                  בדרך הזה עוד אהבה גמורה אלא אדרבא אם יהיו מצווים ועושים ויהיה להם תקות שכר ויראת העונש ועם כל זאת יהיו עושים מצות הבורא ית' בלי שום פניה רק בלתי לה' לבדו זהו האהבה הגמורה ותכלית הנרצה. וע"ז הורה כפיית ההר שאמר הוא ית' להם שם תהא קבורתכם והיה להם אימת מות ועם כל זאת לא קיבלו התורה אלא מאהבה גמורה וכזה מצאנו ביוסף הצדיק ע"ה שאמר לאחיו את האלהים אני ירא היום לא מפחד עונש ולא שום פניה רק מפני פחד ה' ומהדר גאונו וע"כ הראה להם הוא ית' את יוסף הצדיק לדוגמא דעל זה הורה כפיית ההר ודרך זה הוא תכלית הנרצה. והנה רש"י כתב על ותוצא הארץ דשא עשב למינהו שנשאו דשאים ק"ו בעצמם. וא"כ צריך באמת להבין למה לא צוה היוצר ב"ה בתחלה שיהיה למינהו כיון דרצונו ית' היה רק שיהיה למינהו. אכן נראה שהוא ית' רצה בזה להורות על מדת האהבה כי האינו מצווה עבודתו הוא מאהבה ועי"ז יוכלו להבין שגם ישראל רצו מטעם זה להיות אינם מצווים ועושים ושפיר הוא ענין הסמוך לו. דברי יוסף:  לפי דברינו הנ"ל שזה היה                  כוונת הבורא ית' שלא צוה בדשאים למינהו ורק שהם ישאו ק"ו בעצמם ויהיו בבחי' אינו מצווה ועושה להורות לכל באי עולם כי עיקר העבודה צריך להיות רק דורש ומבקש לעשות רצון קונו ונחת רוח ליוצרו ית'. והנה נחזי אנן דמה שעשו חז"ל גדרים וסייגים וכמה מצות דרבנן הנה הם בגדר אינו מצווה ועושה כי האומה הישראלית הם רוצים לקיים קדש עצמך במותר לך והכל בבחי' אהבה. והנה אמרו חכמינו ז"ל לא חרב בית המקדש רק מפני שהעמידו דבריהם על דין תורה. נראה שזהו הכוונה שפרקו מעליהם הגדרים והסייגים, וכל מצות דרבנן רק מה שכתוב בתורה וזה היה 